הכלל הסביבתי - הטכנולוגיות הסביבתיות המפותחות בישראל הן המתקדמות בעולם, ומגיעים לכאן מכל קצווי תבל כדי ללמוד ולרכוש אותן. יש ליישם אותן כאן בבית בהקדם האפשרי.

במשך השבוע האחרון נערכו שני כנסים מרכזיים בנושאים סביבתיים: כנסWatec 2007 , המציג טכנולוגיות סביבתיות שפותחו בישראל, וכנס "כלכלה ירוקה" של דה-מרקר וארגון "חיים וסביבה", שעסק ביחסי הגומלין בין איכות סביבה לכלכלה ועסקים.

כנס WATEC סיפק במה בינלאומית לפיתוחים חדשים בתחום הטכנולוגיה הסביבתית בישראל. משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (התמ"ת), מוביל קמפיין לאומי/ממשלתי לקידום ענפי טכנולוגיות המים ואיכות הסביבה של חברות ישראליות ברחבי העולם. מובאת כאן סקירה קצרה של שלוש טכנולוגיות על קצה המזלג.

מתקנים האישיים לטיפול במי שתייה (של חברת ווטרשיר) נמנים על הפיתוחים החדשניים שהוצגו בתערוכה. הם מאפשרים ליחידים לשתות מים בטוחים ללא טעמי לוואי גם ממקורות מים מזוהמים. כאשר שותים מים מנחלים ואגמים, יש סיכוי גבוה שהם יהיו מזוהמים בחיידקים, בוירוסים ומיקרו-אורגניזמים אחרים, במתכות, בחומרים אורגניים וחומרים מזיקים אחרים. הטיפול במים מתחיל בהוספת טבליות כלור למים שהורגים חיידקים, אך הכלור אינו הורג את כל המיקרו-אורגניזמים. לכן המתקן האישי מכיל מערכת סינון צפופה במיוחד (מיקרופילטרציה) שמרחיקה אותם וגם מוצקים אחרים שמרחפים במים. בסופו של דבר, המים עוברים דרךפחם פעיל מקליפות קוקוס, שסופחים אליהם חומרים אורגניים, טעמים וריחות, ביניהם גם כמויות הכלור הגבוהות. אחד החידושים של המתקן הזה הוא שעל אף רשת הסינון הצפופה, אין צורך לשאוב את המים בכוח, וכך ילדים וזקנים יכולים בקלות לשתות. המתקן עצמו, שעלותו בחנויות למטיילים כ- $35, דומה לפקק גדול שמתאים לכל בקבוק סטנדרטי (כמו קולה), ויכול לטפל ב- 1000 ליטר. החברה מייצרת גם מתקנים ביתיים גדולים יותר לשעת חירום, המכילים 23 ליטר של מים, ויכולים לספק מים בטוחים לשתייה עד לחידוש אספקת המים.

ברחבי העולם יש מעל מיליארד בני אדם שאין להם מקורות מים בטוחים. היישומים של מתקנים אלו הוא לתושבי ארצות מתפתחות שיש בעיות באספקת מים בטוחים, למטיילים באזורים אלו, ולמקרים של שטפונות בהם אנשים מוצפים במים אבל הם מזוהמים מדי לשתייה. למשל ניו אורליאנס אחרי הוריקן קטרינה, הצפות באירופה, ותקופת המונסון בהודו, שם יש עליה של 30% במחלות בגלל זיהום מי הנהרות. (התמונה באדיבות חברת ווטרשיר).

מערכת טיהור שפכים ביולוגי של צמחי מים של חברת איילה מים ואקולוגיה, הוא פיתוח שזכה להיענות רבה בשוק הישראלי וגם העולמי. היישום העיקרי של החברה כרגע הוא בדרום אוסטרליה, שם יש מחסור במי השקייה ומודעות סביבתית גבוהה. המתקן מורכב ממערכת בריכות, בהם שתולים צמחי מים מסוגים שונים, ומי השפכים של הבניין או הבית זרמים דרכם בכוח הכבידה ללא משאבות וללא מקור אנרגיה חיצוני. החיידקים שגדלים על שורשי צמחי המים מנקים אותם מכל המזהמים, ומספקים מים שפירים המתאימים להשקייה לגינות או לחקלאות. הצמחים עצמם מספקים חמצן לחיידקים על שורשיהם, וניתן להתאים את המערכת לתנאי אקלים קיצוניים מאלסקה ועד סינגפור, ולחומרים הזקוקים לטיפול – מתכות, שמנים, פתוגנים בנוסף לחומרים אורגניים. בתמונה ניתן לראות את ההבדל באיכות המים בין הכניסה והיציאה בריכות הטיפול. (תמונות טיפול שפכים על ידי צמחים באדיבות חברת איילה)

חברת ישראלית נוספת (כרומגן) בנתה באתונה בית אוטונומי, על עקרונות הבנייה הירוקה, המספק לעצמו את כל צרכי האנרגיה של חימום, קירור, חשמל, תאורה, הפעלת מכשירים ועוד. בניין זה ייחודי כיוון שהוא בן 6 קומות ולא צמוד קרקע כמו מבנים אוטונומיים אחרים. הבניין הוגדר כפיתוח המתקדם ביותר בעולם בתחום מבנים ירוקים ידידותיים לסביבה. על פי היצרנים, הבית אוגר מים חמים מהקיץ לשימוש בחורף, ומים קרים לקירור בקיץ. יש לו קולטי שמש על הגג וקירות הבית לחימום מים ולייצור חשמל, בידוד מתקדם וידידותי לסביבה, חלונות מבודדים המכילים גם תאי חשמל סולרי, ומערכת מתקדמת לניהול אנרגיה. (התמונות באדיבות חברת כרומגן)
לסיכום: על אף שיש בישראל את הטכנולוגיות הסביבתיות המתקדמות בעולם, עדיין היישום כאן שואף לכשלון. אנחנו משתמשים ביותר מדי מים, מטנפים את המים והקרקע בביוב ובשפכים תעשייתיים, ומזהמים את מקורות המים המעטים שעוד נשארו לנו. כל זאת בגלל התעלמות מהסכנות של "עסקים כרגיל", גישת "יהיה בסדר" ומאבקים בין-משרדיים בממשלה.